אם כך קבלנו כי מהירות האור, בהנחה שהיא המהירות האפשרית המירבית בטבע בזמן נתון, שווה למהירות הנקודתית של האוסילציה של נקודת הריק הכמעט מוחלט/היקום/החור השחור ויכולה להשתנות, על פני זמן רב, בין 0 בקצוות (X₁ ו- X₂ ), לכמעט אין סוף, במרכז הכובד של התנועה ("O").

• הערה:   מצד אחד, מהגדרה (תורת היחסות) שמהירות האור היא המהירה האפשרית בטבע מכאן שמהירות האוסילציה איננה יכולה לעלות עליה. מצד שני, אם מהירות האוסילציה הייתה נמוכה, ואפילו לתקופה קצרה, ממהירות האור, אזי כול קרינה אלקטרומגנטית הייתה עוזבת את הייקום במיידית והייקום היה נותר מקום חשוך וקר. מכאן שנותרנו עם האפשרות היחידה – מהירויות האור והאוסילציה שוות.

נשאלת השאלה האם ממדידת השינוי במהירות האור על פני שנים רבות, נניח היום ולפני מיליארד שנה, נוכל להסיק את מצב היקום היום (מיקום מדוייק בהתרחבות הנוכחית) ובכך נוכל להסיק גם את מסת היקום, כמות החומר שבו, קבוע הכבידה העולמי "G", רמת האנרגיה האופיינית של הריק ומשתנים וקבועים רבים נוספים ?

על מדידת השינויים במהירות האור על פני זמן בהמשך, בפרק 11 ובעיקר בחלק ה' של המאמר המציע ניסוי להוכחת התאוריה.

פרק 8: תופעות נוספות

כל עוד הנחנו מבנה כדורי רב מימדי מושלם, ללא עדיפות כלשהי לציר זה או אחר, ניתן היה, את התוצאה המתמטית של תחשיב מצב היקום במימד אחד, להשליך למימדים גבוהים יותר. אם נשנה מעט את הההנחה כך שהכדור הרב מימדי לא יהיה מושלם עוד (קירבה לכזה), נקבל תנועות אוסילציות רב מימדיות משניות סביב האוסילציות המרכזיות. משל היותנו יצורים החיים בעולם של שלושה מימדי מרחב בלבד, תופעות הקורות במימדי מרחב מישניים, גבוהים יותר, או בשל אי כדוריות מושלמת, יהיו נדירות ונוכל לתאר אותם בשמות כגון: צבע, ספין …

המשך הדיון בתופעות הנוספות בפרק 26 ודוגמה בפרק 37.

פרק 9: ריבוי יקומים/"אינפלציה של יקומים"

כבר בפרק הראשון של המאמר דיברנו על נקודות ריק כמעט מוחלט מרובות. בהמשך, פרקים 2 עד 7, בנינו את האפשרות שכל נקודה כזאת יכולה להחשב יקום שלם בפני עצמו. כך ניתן להניח שהיקום המוכר לנו היום הוא נקודת ריק כמעט מוחלט, אחת מיני רבות, המרכיבה יקום גדול משלנו (נקרא לו – "יקום אב") במספר סדרי גודל שבתוכו יקומים, דמויי זה שלנו, קטנים רבים (נקרא להם – "גורי יקומים").

לדוגמה: כידוע, מרבית נפח האטום עצמו, המרחק שבין האלקטרונים לגרעין, הינו ריק כמעט מוחלט, כזה שיכולים להתמקם בו אין ספור יקומים כאלו. אם נזכור כי כול חומר, כולל הגוף שלנו, מורכב מאין ספור אטומים, נקבל שגם בתוך החומר המרכיב את היקום/הגוף שלנו סביר שקיימים אין ספור יקומים דומים, קטנים בסדרי גודל.

כול שנותר הוא להראות, את הברור מאליו, שיצור תבונתי, דמוי אדם, החיי ביקום כזה לא יכול שיבחין בגודלו היחסי של היקום (גדול או קטן בסדרי גודל), זאת בשל העובדה כי כל הגדלים, כולל גודל "דמוי האדם" עצמו, קטנים/גדלים באותו סדר גודל כך שחוקי הפיסיקה (טבע) ישארו אותם החוקים, ללא תלות בגודל. לדוגמה: ביקום גדול/קטן בשבעים סדרי גודל צריך שהמטר יהיה גדול/קטן פי ⁷⁰^10 (אחד ואחריו 70 אפסים), בהתאמה, מהמטר שלנו.

פרק 10: מהירות האור וגדלים קוונטיים

נחזור לפרק הראשון של המאמר בו הזכרנו את שעולה מתורות הקוונטיים והיחסות כי: ככול שמסה קטנה יותר אורך הגל האופייני לה ארוך יותר והתופעות הקוונטיות והיחסותיות (פרק 4) משמעותיות יותר. אם כך, כאשר נחייה ביקום קטן בכ- 70 סדרי גודל מהיקום שלנו, ניתן לחשוב שהתופעות הקוונטיות בו יהיו משמעותיות יותר, דבר העומד בסתירה, לפחות לכאורה, לעקרון האינווריאנטיות של חוקי הפיסיקה, כפי שטענו בפרק הקודם, שקיימים ללא תלות בגודלו היחסי של היקום.

לשם הדוגמה לתופעות קוונטיות, נבחן את מהירות האור בשני היקומים, שכידועה גוף הנע במהירות המתקרבת למהירות האור מסתו עולה, הזמן העצמי שלו מתקצר ותופעות יחסותיות נוספות. כל זאת, בהנחה שאם במעבר מ"יקום אב" ל"גור יקום" וההפך לא נוכל להבחין בשינוי בגודלה של מהירות האור, אזי לא נוכל להבחין גם בשינוי בתופעות קוונטיות קשורות אחרות. ובכך הוכחנו, למעשה, גם אם חלקית, את עקרון האינווריאנטיות, ללא תלות בגודלו היחסי של היקום, של חוקי הפיסיקה.

כידוע, מהירות האור ביקום שלנו, נכון לנקודה העכשווית באוסילציה (פרק 7), היא בקירוב 300,000 sec/ק"מ. אם נגדיר, לשם הנוחות, את יחידות המדידה היסודיות של המרחק כמטר ושל הזמן כשניה, מהירות האור תהיה כ- 3 מיליון sec/מטר או כ- 3 מיליון (יחידות יסודיות של זמן/יחידות יסודיות של מרחק).

בפרק הקודם טענו שכל היחידות קטנות/גדלות בהתאמה, בדוגמה פי ⁷⁰^10, כך שגם ב"גור היקום", הנמצא באותה נקודה באוסילציה, נוכל להגדיר את מהירות האור בדיוק באותה צורה, כ- 3 מיליון (יחידות יסודיות של זמן/יחידות יסודיות של מרחק), מתמטית (1 = ⁷⁰^10 / ⁷⁰^10).

כך כול צופה, בכל יקום שהוא, גדול או קטן בכל סדר גודל שהוא, ימדוד את כול הגדלים הקשורים למהירות האור בדיוק באותה עוצמה ביחס ליחידות המדידה היסודיות שיגדיר.

אם נניח, דבר שעל פניו נראה כברור מאליו, שכול יתר הגדלים הקוונטיים מתנהגים בצורה דומה, נקבל שכל צופה, בכל יקום שהוא, באותה נקודה באוסילציה, ימדוד את אותה מסה של האלקטרון ואותם קבועי פלאנק, כבידה וכיוצב"ז. דהינו: פתרנו את הסתירה, לכאורה, ועקרון האינוורנטיות של חוקי הפיסיקה, ללא תלות בגודלו היחסי של היקום, ישמר.

• הערה:   כפי שעולה מתחילת הפרק, בהנחה שעוצמת התופעות הקוונטיות והיחסותיות תלויות במסה/גודל האבסולוטיים, ניתן לחשוב שככול שהיקום, בסדרי גודל, קטן יותר, התופעות בו יהיו משמעותיות יותר.

נבחן את השאלה מנקודת השקפתו של צופה מ- "יקום אב" ל– "גור יקום" (היקום בו אנו חיים, כדוגמה).

יצור תבוני, החי על "יקום אב", המביט לעבר "גור יקום", רואה את "גור היקום" ממרחק רב ובגודל ומסה של כ- ⁷⁰^10 קטנים מהמצוי בסביבתו. דהינו: האפקטים הקוונטיים (כולל: אפקט המנהרה, תדירות עצמית ואורך גל אופייני) של "גור היקום", שיראה הצופה, יהיו בהתאם למסה הנמוכה מאוד (ביחס למסה המצויה בסביבתו) אותה ימדוד – למעשה בהתאם למסה היחסית שבניהם.

מתקבל, שעוצמת אפקט המנהרה, כמו גם האפקטים הקוונטיים והיחסותיים האחרים, יהיו תלויים במסה והגודל היחסיים – לא, כפי שנהוג לחשוב, באבסולוטיים – תוצאה המסתדרת, גם היא, עם תוצאת הדיון המתמטי שבפרק ועקרון האינוורנטיות של חוקי הפיסיקה.

פרק 11: הצעת ניסוי מחשבתי לבחינת התאוריה

בפרק זה, לקראת סיום חלק א' של המאמר, תחת ההנחה הקובעת שמהירות האור, המהירות המירבית בטבע, שווה למהירות האוסילציה בזמן נתון (פרק 7), נציע ניסוי מחשבתי למדידת השתנותם מאז "הולדת היקום", עד היום ולעתיד. כל זאת תחת הקביעה, התצפיתית (פרק 5), שאנחנו חיים ביקום מתרחב, כזה הכולל שתי אפשרויות לטבעו: האחת התרחבות מפני כדור שיווי המשקל והחוצה, השניה התרחבות מהפנים אל פני הכדור.

נבחן את האפשרויות:

בהתאם לאפשרות הראשונה, היקום בהתרחבות מפני כדור שיווי המשקל, שם מהירות ה- אור/אוסילציה הייתה מקסימאלית, כלפי חוץ. כך שמהירות האור שבעבר הייתה גבוהה יותר הולכת ופוחת עם הזמן. אם כך עצם שמימי שאנו מודדים היום במרחק 9 מיליארד שנות אור, ביקום כזה, הוא למעשה רחוק יותר. מתקבל שהאנרגיה האמיתית שלו גבוהה משאנו חושבים.

בהתאם לאפשרות השניה, שנראה כי היא מתאימה יותר למצבנו הנוכחי, היקום נמצא בהתרחבות מהפנים לעבר פני כדור שיווי המשקל. או אז, בהתאם לפרק 6, ובהנחה שמסתו הינה בסדר גודל קוונטי, כלפי חוץ הוא נצפה כאנטי חומר/חלקיק. כאמור, במקרה זה, מהירות ה- אור/אוסילציה שהייתה נמוכה יותר ב"הולדת היקום", שאפה לאפס, הולכת ועולה עם הזמן. כך גוף שאנו מודדים היום במרחק של 9 מיליארד שנות אור נמצא למעשה קרוב יותר משנדמה לנו. לכן האנרגיה האמיתית שלו נמוכה, בהתאם ליחס ריבועי הפרשי המרחקים, משנדמה לנו.

האם תוצאת האפשרות השניה, הקובעת שהעצמים הרחוקים ביקום קרובים בהרבה משנדמה לנו, יכול שמסבירה, ולו חלקית, את האנרגיה העצומה הנמדדת של הקוואזרים, הנמצאים בשולי היקום הידוע ?

הערה – הניסוי המחשבתי שהצגנו הראה לנו כי: באמצעות ההנחה, העולה מ"תורת הכדורים", שמהירות האור איננה קבועה בזמן (הולכת ועולה עם הזמן, כאמור באפשרות השנייה שהוצגה בתחילת הפרק) ניתן אף להסביר את האנרגיה העצומה של הקווזארים, כמות אנרגיה שאיננה מסתדרת עם חוקי הפיסיקה הקיימים. אך, למעשה, נותרנו עם הבעיה: איך להראות שמהירות האור אכן משתנה במשך תקופת זמן ארוכה כפי התחזית. לעניין זה התייחס בסוף פרק 53 שבחלק ה'.

לאחר הניסוי המחשבתי: בפרק זה, בהמשך לפרקים 5 ו- 7, קבענו כי היקום, במצבו הנוכחי, בהתרחבות מהפנים לעבר פני כדור שיווי המשקל – תקופה בה מהירות האור/אוסילציה בעליה מתמדת. נראה כי עליה זו במהירות ההתפשטות, יכולה להסביר את המושג ה"שגוי" לטעמנו, "אנרגיה אפלה", כפי ששגור בפי הדוגלים בתאוריית המפץ הגדול (בשונה מהמושגים "חומר אפל"/"אנרגיה אפלה" בפרק 2).

לטעמנו שגוי מהטעם ש"אנרגיה" – לכאורה זו, נובעת מהמצב הקוונטי של אוסילציית היקום בהתפשטות הנוכחית. ללא קשר לאנרגיה אפלה, כלשהי.

התייחסות למקור/חוק שימור האנרגיה, בעניין זה, בהמשך בחלק הרביעי ובעיקר בפרק 46 של המאמר.

פרק 12: היווצרות הקוונטים

עד כה, בפרקים הקודמים, דיברנו על מדידות של מרחקים, מהירויות, מיקומים וכד'. הנחה סמויה, לצורך מדידות אלו, הייתה כי: ניתן להגדיר מרחב הכולל – שלושה, ארבעה או יותר מימדים.

כך, אם נאלץ הגדרת מימדים על מרחב, שבהנחה הינו חסר מימדים בטבעו, נקבל כי הגדרת המימדים כשלעצמה יצרה אפשרויות, שלא היו קיימות קודם, למדידות והגדרות של: מיקום, מהירויות, מסה, נקודות ריק כמעט מוחלט, שעמדו בבסיסו של מאמר זה, ושל אורך גל, תדירות עצמית וכיוצ"ב.

כמקובל היום, מסורתית, המרחב מוגדר בשלושה מימדי מיקום (לדוגמה: x, y, z) ולאחרונה מימד רביעי לזמן. הגדרת המימדים, למעשה, היא זו שיוצרת מגבלות כאלו ואחרות (ראה גם סוף פרק 3). לדוגמה: מהגבלת המימדים שייצרנו, על המרחב חסר המימדים, נובע כי מדידת חלקיק קוונטי בסיסי בזמן מדוייק, למעשה, עוצרת את רצף הזמן, כך שבנקודת הזמן הבאה (המדידה הבאה) נוכל למצא את אותו החלקיק הקוונטי בכל מקום אחר על פונקצית הגל שלו עצמו. שני מיקומים שלא חייבים להתישר עם העיקרון, העולה מתורת היחסות, הקובע שמהירות האור היא המהירות המרבית – התקבל עיקרון אי וודאות במיקום. באותה צורה ניתן להראות שמדידת חלקיק קוונטי במיקום מדוייק גם היא עוצרת את רצף הזמן כך שהאילוץ למצא את החלקיק באותו מיקום בדיוק, במדידה הבאה, נותן את עיקרון אי הוודאות בזמן. דהינו: מגבלת המימדים, על יקום חסר המימדים, היא זו שיוצרת את עקרונות אי הוודאות, בזמן ובמיקום, אשר הינם מהעקרונות היסוד של תורת הקוונטיים – למעשה יוצרת את תורת הקוונטים עצמה.

נשאלת השאלה – האם ניתן היה להגדיר את המרחב בצורה אחרת משעד היום הוגדרה, לדוגמה: כווקטור הכולל שלושה מימדי זמן ומימד מיקום אחד (ראה גם פרק 44) ?

לטעמי, רק מההבנה שהגדרת המרחב כמקובל היום היא הגדרה שרירותית, אחת האפשרות מיני רבות, ניתן להסיק שקיימות אפשרויות רבות נוספות ושונות להגדרת סט מימדים עבור מרחב נטול מימדים שכול אחת יוצרת הבנה ותפיסה שונה של היקום, למעשה "יקום שונה", הדומה למושג "יקומים מקבלים", כפי שהוזכר בסוף הפרק הרביעי. במקרה זה, כיוון וכל הגדרה שונה של המרחב הבסיסי, נטול המימדים, תיתן הבנה שונה, הכוללת חוקי טבע (פיסיקה ומתמטיקה אחרים), וחלקית של היקום כולו, לא נחפש קוהרנטיות מושלמת בין היקומים השונים הנוצרים מעצם ההגדרות השונות, אך בהחלט שנחפש חוקי טבע כוללניים שיתאימו לכל סט מימדים אפשרי.

פרק 13: סיכום לחלק א'

בפרק הראשון, העלינו לדיון את עיקר החידוש שבמאמר והראנו כי התורה הקוונטית לא רק שאיננה סותרת לתורת היחסות ולכוח הכבידה הנובע מימנה, כפי שנהוג לחשוב, אלא אף, בשילוב הגדרת המושג נקודות ריק כמעט מוחלט, חוזה את עיקום המרחב ובכך, בדרך דומה העולה מתורת היחסות הכללית, מנבאת את קיומו של כוח המשיכה.

בהמשך, הראנו כי, בשילוב תורות "הכדורים" והקוונטים, ניתן להסביר תופעות נוספות, כדוגמת: חומר/אנרגיה אפלים בפרק השני, חומר/אנטי חומר בפרק השישי וכנראה תופעות רבות נוספות.

לבסוף, בפרק האחד עשר, הצענו ניסוי מחשבתי למדידת השתנות מהירות האור, עם הזמן. ניסוי שתוצאותיו יכולים, אולי, להסביר תופעות נוספות, כדוגמת האנרגיה הגבוהה הבלתי מוסברת של הקוואזרים.

בסה"כ, בחלק זה של המאמר, עסקנו, בעיקר, בתופעות הקוונטיות של מבנה היקום. אך כפי שעלה כאן, קיימות אין ספור/סוף נקודות ריק כמעט מוחלט כאלו (פרק 1) שכול אחת, כלפי חוץ, מתנהגת כחומר/אנטי חומר, חלקיק/אנטי חלקיק (פרק 6). כך מנקודת מבת חלקיקית נקבל תופעות נוספות, קלאסיות, כפי שמרביתם מוכרות.

ונסיים את חלק זה, חלק א' של המאמר, בשאלה העולה מהפרק הקודם – 12.

האם קיימת אפשרות שבעתיד יוגדרו חוקי מתמטיקה (פיסיקה) כוללניים, נטולי מימדים ?

.

חלק ב': הדואליות של ראשית הצירים

פרק 14: הקדמה לחלק ב'

חלק א' של המאמר התרכז בדיון בגופים: מסות ונקודות ריק כמעט מוחלט, הנטועים על מקומם, ללא תנועה במרחב. כך, רק מין-המתבקש הוא, כי הדיון בחלק זה ימשיך ויתעמק בהשפעת התאוריה שפותחה גם במקרה של גופים בתנועה, דהינו: המשך הדיון הראשוני, מהחלק הקודם בתנועת אוסילציות סביב מרכז הכובד, כמו גם דיון בתנועה של מרכז הכובד עצמו – אם במהירויות ובכיוונים קבועים, או בשינויים שלהם ("להלן: "תאוצה").

כפי שנראה בהמשך, תנועה של מרכז הכובד של נקודות ריק כמעט מוחלט (פרקים 28 ו- 29), מועילות בהסבר תופעות שלעת עתה המדע יתקשה להציע להן הסבר טוב יותר.

פרק 15: כדור הארץ כמרכז היקום

ניראה שכול ילד קטן יכול להבין כי: כיוון והאור נראה כמתקרב/מתרחק במהירות האור, הוא זה הנע במהירות קבועה "C", מהירות, שבהתאם להנחת היסוד של תורת היחסות הפרטית, גם המהירות המקסימאלית האפשרית בטבע.

בעבר האמנו שכדור הארץ עומד במרכז, והשמיים, הרקיע סובבים סביבו. משהתבררה הטעות, שמנו את מערכת השמש במרכז הגלאקסיה שלנו (שביל החלב), כשהגלקסיה מוקמה כמרכז היקום. בשלב מאוחר יותר התברר שאנחנו, הארץ, מערכת השמש או הגלאקסיה, כלל לא מהווים מרכז כלשהו ושלמעשה כדור הארץ הוא חלק ממערכת שמש, אחת מיני מערכות דומות רבות בתוך גלאקסיות רבות דומות, וללא יחוד כלשהו למרכזיות.

ניראה שמרכזיות זו והחשיבות היתרה שאנו מיחסים לעצמנו עדיין לא שככה. אנו ממשיכים, ללא סיבה נראית לעין, לשים את עצמנו כמרכז היקום – בראשית הצירים של מערכת הצירים "הסמויה" שהונחה בדיון בחלק הראשון של המאמר הקובעת, גם אם לא במתכוון, בהתאם למקובל, את מרכז הכובד של המסות כראשית הצירים (להלן: "מערכת הצירים הישנה", "מערכת הצירים הקיימת" או "מערכת הצירים הסמויה"), ומאמינים שקיים תאום, נסתר כלשהו, בין כל סוגי הקרינה האלקטרומגנטיות הרבים הידועים, כך שכולם, בכל מקום במרחב, יודעים האחד על השני והחליטו באמצעות תקשורת כזאת או אחרת ביניהם לנוע, סביבנו כמרכז, בתיאום, בקירוב באותה מהירות, לא פחות ולא יותר מ – "C". מהירות שאף, כנטען בחלק הראשון, משתנה עם הזמן, בין – 0 לכמעט אין סוף.

פרק 16: מי-הו הנע ומי-הו הנח ?

מכאן עולה השאלה הבאה: האם, לצורך תיאור המציאות, קיימת אפשרות נוספת לקביעת מערכת צירים ?

לטעמי, כאמור בפרק הקודם, יהיה זה בלתי סביר לחשוב שכול נקודות הריק הכמעט מוחלט המרכיבות את המרחב (ראה איור מס' 2 בחלק א') המתוארות, כל אחת, כבעלות תדירויות ואורכי גל עצמיים אופייניים (גם קרינה אלקטרומגנטית) ינועו כולן יחד ובתאום באותה מהירות "C". סביר יותר יהיה להניח שהן, כולן, אינן נעות כלל, מהירות "0". בעוד הגופים בעלי המסה, כולל אנו הצופים, הם אלו המסוגלים לתנועה במרחב שבניהם.

כזכור, בהתאם לפרק הראשון בחלק הראשון של המאמר, הקובע, בין היתר, כי אורך הגל האופייני לנקודת ריק כמעט מוחלט במימדים קוונטיים שואף לאין סוף, התקבל, שם, כי חלקיק חסר מסה או בעל מסה זניחה, למעשה הינו סוג של גל – קרינה אלקטרומגנטית, אם באורכי גל של האור הניראה או של קרני: x, γ, β, α וכיוצ"ב.

לכן, משנניח, בחלק זה, בניגוד לחלק הראשון, שנקודות הריק הכמעט מוחלט המרכיבות את המרחב אינן גל, הן נטועות על מקומן ללא תנועה או תדירות עצמית (או לפחות כך לגבי מרכז הכובד שלהן – הרחבה בהמשך, פרק 30), מתקבלת תמונת ראי: מתקבל כי מהירות האור/הקרינה האלקטרומגנטית היא זהותית – "0", ודווקא מסות, כתלות בגודל, יהיו בעלי אורך גל ותדירות עצמית אופייניים – כך שמסות גדולות מאוד ינועו בתנועה הרמונית במהירות קבועה – "C", לכול הכיוונים, בעת ובעונה אחת. מהירות שראוי, משל האור כלל איננו נע בה, שתיקרא "מהירות המסה", "מהירות האוסילציה" או ה"מהירות המקסימלית".

עוד עולה מהכללת מסקנת סימטריית המעבר חומר-אנטי חומר ואנרגיה בין היקומים התאומים (פרק 36), שקיימת גם סימטריית מעבר בין כל הרביעיה השזורה (ראה איור מס' 17), כך שבסה"כ כרבע (25%) מהמסה הכוללת (כולל אנרגיה) של הרביעייה, בכול זמן נתון, נמצאת בכל אחד מהם. דהינו: סה"כ סכום החומר, האנטי חומר + אנרגיה ביקום שלנו ובכל אחד מהרביעייה, צפוי שיהיו יחד, בממוצע לאורך זמן, כ- 25% – או כמות החומר, האנטי חומר + אנרגיה החיצוניים ליקום ולכן אינם ניתנים לצפייה, צפוי שתהיה בסביבות 75% – יחס של 1 : 3. התייחסות לתופעת ההשמדה העצמית, לאנרגיה טהורה, של חומר ואנטי חומר נפגשים והשלכותיה – בהמשך, בפרק 46.

התקבל כי ביכולתה של "תורת הכדורים" להציע הסבר לסדר גודל כמות ה"חומר האפל" ביקום. ובה בעת, באמצעות מצבו הנוכחי של היקום בהתרחבות, הנוכחית, מהפנים לעבר נקודת שיווי המשקל (פרק 11), גם ל-"האנרגיה האפלה" (ראה סוף פרק 11 – סעיף לאחר הניסוי ופרק 46, כאמור).

פרק 40: מטען/כוח הצבע

היקום בו אנו חיים (איור 17 מצב מס' Ⅰ), כאמור בשני הפרקים האחרונים, הוא אחד מרביעייה שזורה. מכאן ששלושת המצבים הווירטואליים האחרים (Ⅲ, Ⅱ ו- Ⅳ) צריך שיהיו מאוזני כוחות אתו. בהנחה שהכוח שמפעיל הייקום הוא ניטרלי (לבן), ללא השפעה חיצונית לרביעייה, גם הכוחות הפיקטיביים שמפעילים שלושת המצבים הווירטואליים האחרים מנגד צריך שיהיו ניטרליים.

דהינו: נחוץ לנו כוח, לאיזון הכוח הניטראלי שמפעיל היקום – הפועל בשלושה אופנים שונים: אדום, ירוק וכחול, בצורה שסך סכומם יהיה תמיד ניטראלי, לבן. והרי לנו שהכוח "החזק" הניטרלי (לבן) שמפעיל היקום שווה לסה"כ כוח מטען הצבע הניטרלי, גם הוא, מנגד.

התקבל, ש"תורת הכדורים", בשילוב תאוריית היקומים התאומים, מצליחה אף בהסבר חלק נוסף מהתאוריה הסטנדרטית של הפיסיקה.

פרק 41: ספין

באיור מס' 17 הנחנו את כיוון זרימת החומר והאנטי חומר, שרירותית, עם כיוון השעון (מימין). אך עם כול ביצוע מדידה על הרביעייה השזורה סביר שנקבל, בהתפלגות שווה, זרימה כנגד כיוון השעון (איור 17 – שמאל) ועם כיוון השעון (בסיכוי של 50:50). והרי לנו שתי אפשרויות שונות, תלויות מדידה, לספין המערכת (¹/₂+, ¹/₂-).

כאן, לדעתנו, ראוי לתת את הדעת להארה שבפרק 4 הקובעת כי קיימות אפשרויות סבירות פחות להתפתחות הזרימה (שם פונקציית הגל), כך שבכל נקודה קיימת אפשרות, אם כי בסבירות נמוכה, העולה בהדרגה עם הקירבה לפני כדור שיווי המשקל, שהיקום יעבור, בצורה לא רציפה (קפיצה קוונטית), לכל אפשרות אחרת מאלו המוצגות באיור מס' 17. מתקבל כי קודם ליקום במצב של התרחבות מואצת, מפנים כדור שיווי המשקל לפניו, כפי מצב היקום כיום, היקום יכול שהיה בכל אחת משלושת האפשרויות האחרות (לדוגמה: בהתרחבות מואטת), או אף במקום אחר באפשרות הנוכחית.

כאן ראוי, אולי עוד להוסיף, על משמעות פני כדור שיווי המשקל כרמת האנרגיה הקוונטית של נקודת הריק הכמעט מוחלט. מכאן שגם מעברי אנרגיה קוונטית, כמובן, שאפשריים, אם כי בסבירות נמוכה מאוד. מעבר אנרגיה שכזה משנה את רמת האנרגיה של פני כדור שיווי המשקל, מתחילה תנועה סביב פני כדור משקל חדש, ונפלטת/נקלטת אנרגיה אל מחוץ לכדור (היקום) או לתוכו.  

פרק 42: פונקציית הגל וגדלים אחרים

בהמשך ישיר לפרק האחרון, גם פונקציית הגל עצמה, בדומה למצב up או down, לספין, לצבע וכיוצ"ב, הינה תופעה קוונטית, תלוית צופה. עבור צופה מספיק רחוק ומספיק גדול, בסדרי גודל כמו שהוזכרו בפרק 37 – חלקיק שלצופה קרוב ובסדר גודל דומה ניראה כקלאסי יראה כקוונטי. דהינו: פונקציית הגל איננה אבסולוטית, גם היא, כמו הגדלים האחרים, תלוית צופה.

מכאן, בהתאם להגדרת המסה, המתבססת על סופרפוזיציה של פונקציות גל (פרק 24), גם המסה וכמובן גם האנרגיה וכיוצ"ב גדלים קשורים – הם, כולם, גדלים התלויים בנקודת מבטו של הצופה.

למעשה, פרק זה מספק הוכחה נוספת לעיקרון האינווריאנטיות, העולה מפרקים 9 ו- 10 שבחלק הראשון של המאמר. ומתקבל כי: כל צופה, בכל יקום שהוא, גדול או קטן בלפחות 20 סידרי גודל, הנמצא באותה נקודה באוסילציה, ימדוד את אותה מהירות האור וכן את אותם התופעות הקוונטיות, הגליות והקבועים הפיסיקאליים האחרים. והכול ללא תלות בגודלו האבסולוטי של היקום.

פרק 43: תמונת היקום – הרביעייה השזורה

בפרק מס' 41 הסתכלנו על הרביעיה "השזורה" מקרוב או מיתוך אחד מארבעת היקומים המרכיבים אותה – אשר לצופה מרחוק נותנת את נקודת המבט הקוונטית. דרך נוספת לתאר את הרביעייה שבאיור 17 – הפעם במבט מרחוק – היא כענן פונקציית גל, המתפתח עם הזמן בין הקצוות – X₁ ו- X₂, כאשר פני כדור שיווי המשקל – "O", מהווה את מרכז הכובד של התנועה (רמת האנרגיה הקוונטית). ובתוך, מחוץ או במעורב עם ענן היקום נמצאים שלושת ענני חברי הרביעייה הווירטואליים הנוספים: אדום, כחול וירוק (ראה איור מס' 18). בנוסף, נזכיר שקיבלנו ששניים מהרביעייה במצב up ושני האחרים במצב down ושניים מהווים חומר כששני האחרים מהווים אנטי חומר – סה"כ ארבעת האפשרויות (פרק 39).